ואל תבכי ילדה
כ"נ עומר רבין
מעריב לנוער - 24 באפריל 2001
חצי שנה אחרי
שיצא מלבנון, נהרג
שרון שיטובי ז"ל
בפיגוע ירי בכפר דרום. חברתו, יעל (בת 20) עדיין מתקשה לחזור לשגרה.
בראיון מרגש היא מספרת על החיים הקשים לצד חייל
קרבי, שהפכו לחיים עוד יותר קשים בצלו.
שרון שיטובי ז"ל התפרסם בתור החייל
שנהג בטנק הראשון, בשיירה שהוציאה את צה"ל מלבנון. כשחזר ארצה נשלח
לקורס מ"כים, ובסיומו שובץ בכפר דרום. בנובמבר האחרון נורה על ידי
חוליית מחבלים בפיגוע ירי בכפר דרום, ונפטר מאוחר יותר מפצעיו,
בבית-החולים.
שרון שיטובי
ז"ל ביציאה מלבנון
חברתו של שרון, יעל שמה, נאלצת
להתמודד כבר בגיל 20 עם מותו של בן-זוגה לחיים. חצי שנה חלפה מאז
מותו של אהובה, אך היא עדיין מתקשה
לאסוף את השברים. היא עוד מרבה לחשוב עליו, לפעמים אפילו
בחלומות. ועל חבר חדש אין מה לדבר. בינתיים, גם הניסיון לחזור
לשגרה מספיק קשה לה.
השידוך בגבול
"נפגשנו במהלך השירות הצבאי", נזכרת
יעל. "שרון התגייס בנובמבר 98 ואני התגייסתי במאי 99. הוא שירת
בגולני, והיחידה שלו שירתה ב'גדר הטובה' (שער פאטמה), על קו הגבול.
אני סיימתי באותה תקופה את קורס המורות-חיילות שלי, שבמסגרתו עלינו לגבול.
התפקיד שלנו בגבול היה לערוך בדיקות גופניות על פועלות לבנוניות שנכנסו
לישראל. הייתה קבוצה של אזרחי לבנון שעבדו בצפון ישראל בצורה חוקית,
ותפקידנו היה לעשות עליהם חיפוש מדוקדק, גם בגופם, כדי שלא יעבירו
דברים שאסור להעביר.
"הוצבתי שם ביחד עם חבר של שרון,
שהתעניין בי ושאל איפה אני מוצבת בדרך-כלל, ועניתי לו שברמלה. הוא
התעקש להכיר לי חבר שלו שגר באותה עיר וניסה לשדך בינינו,
וככה ביולי 99' הכרנו אחד את השנייה והתחלנו לדבר ולהיפגש".
- זה מלחיץ להיות חברה של חייל קרבי ?
"כל מקום שבו הוא היה הלחיץ אותי.
הוא בדרך-כלל שירת במוצב ריחן, ששכן עמוק בתוך לבנון, שזה מאוד מלחיץ.
גם יותר מאוחר, כשהוא שירת בעזרה ובמקומות אחרים, זה הלחיץ אותי.
דיברתי איתו כמה שיותר, גם בשעות הקטנות של הלילה, בשביל להיות רגועה.
למרבה האירוניה, המקום היחיד שלא פחדתי כשהוא היה בו, זה כפר דרום, המקום
שבו בסופו של דבר הוא נפגע. היינו קובעים לדבר תמיד כשהוא מסיים את
השמירה".
היציאה מלבנון
במאי 2000 יצא צה"ל מלבנון.
"שרון היה בטנק הראשון שיצא מלבנון", מספרת יעל, "ויותר מאוחר כשדיברתי
איתו על זה, הוא תמיד סיפר סיפורים איך הוא והחברים שלו בטנק היו הראשונים
שיצאו מלבנון ועשו היסטוריה. היציאה באה אחרי יומיים של ניתוק קשר
מוחלט. בדרך-כלל הוא דיבר איתי מהטלפון ה'ירוק', הטלפון האזרחי שיש
להם במוצב שם, והפעם לא שוחחנו במשך יומיים. בארץ הייתה גם אווירה של
מתח לגבי היציאה מלבנון, ככה שציפיתי לזה.
"ביום של היציאה הוא התקשר אלי בשעה
שלוש לפנות בוקר. כשהסתכלתי על צג הטלפון שלי, ראיתי שעל המסך כתוב
'שרון', אז הבנתי שזה הוא. כשהוא התקשר מלבנון, הוא לא היה יכול
להתקשר מהטלפון הפרטי שלו, ולכן עצם זה שהוא התקשר אלי מהטלפון שלו הבהיר
לי שהוא בישראל, והרגשתי הקלה עצומה. הוא אמר לי שהם יצאו מלבנון
ושהם בסדר והם חזרו לארץ. באותו רגע כולם צילמו אותו ואת הטנק והוא
מאוד התרגש.
"הוא אמר לי בשיחה שהוא לא מגיע הביתה,
אבל יום אחרי היציאה הוא הפתיע אותי, הגיע אלי לדירה אחרי לפחות שבועיים
שלא התראינו, וזה היה הרגע הכי מאושר בחיים שלי. ישבתי איתו שם, ועם
כל החברות שלי, ופשוט דיברנו המון. הוא הביא לי גם כל מיני מתנות
מהמוצב, הם רבו שם על כל מיני 'שאריות' לפני שהם פוצצו אותו, ועד היום אני
שומרת את כל המזכרות האלה.
"אחרי היציאה מלבנון שרון נשלח לקורס
מ"כים (מפקדי כיתה). בצבא הבינו מה יש להם ביד, וייעדו אותו לקצונה.
לא השאירו לו אפשרות, פשוט קבעו לו כעובדה שהוא מיועד לקצונה ושהוא הולך
לקורס. ארבעה ימים אחרי שהוא סיים את הקורס, שלחו אותו לכפר דרום.
הגדוד שלו כבר היה שם והוא הצטרף אליהם. במשך שבועיים הוא היה שם
איתם בשמירות ודיברנו יחסית הרבה. ביום שישי שלפני הפציעה שלו סיכמנו
בטלפון שלא נדבר שוב באותו הלילה, כי כבר דיברנו הרבה, ככה שלא חששתי מכלום
למרות שהוא לא התקשר. בשעה חמש בבוקר הוא נפצע מירי בחממות של כפר
דרום".
הפציעה בכפר דרום
- איך שמעת על הפציעה שלו ?
"בשעה 8:30 התקשר אלי אבא שלו, אבל
ראיתי שהמספר לא מזוהה ולא עניתי, לא היה לי כוח. כעבור שעה התקשר
אלי החבר הכי טוב שלו, חבר ילדות, וסיפר לי שהוא נפצע. הוא ביקש ממני
להגיע לבית החולים שבו הוא מאושפז, בבאר-שבע, ואחרי ששיגעתי את כל המשפחה
שלי מרוב לחץ הם הסכימו לנסוע איתי לשם.
"הנסיעה הייתה די קשה. בהתחלה
הייתי יחסית רגועה, אבל באמצע הדרך התקשרתי לאבא של שרון, שסיפר לי שהוא
נפצע מכדור בראש ואז כבר הייתי מאוד לחוצה. מרגע זה הנסיעה
הייתה ממש קשה.
"הגעתי לבית החולים בשעה 12:00.
כל המשפחה שלו כבר הייתה שם, והאווירה הייתה קשה.
דיברתי איתם הרבה עד שנתנו לנו להיכנס, כי הרופאים לא אפשרו את זה בהתחלה.
שרון היה מחוסר הכרה ופחדתי להיכנס לבד, אבל חבר הילדות שלו לא הסכים
להיכנס איתי, ולבסוף נכנסתי עם קרובת משפחה שלו. בכיתי המון, הסתכלתי
עליו הרבה זמן ודיברתי אליו, זה היה די מעצבן, הוא היה מונשם כל הזמן
והייתה לו תחבושת על הראש, הוא נפצע רק בראש.
"אלה היו יומיים של טירוף. אחותי
גרה בבאר-שבע, וישנתי אצלה. נשארתי בבית-החולים כל היום ועדיין לא
ידענו בדיוק את מצבו, כי לוקח הרבה זמן להשלים את הבדיקות.
"ביום ראשון הרופאים ניגשו לדבר עם
המשפחה, והודיעו לנו שהם מרימים ידיים ושאפסו הסיכויים להציל את שרון.
הם הציעו לנתק אותו ממכונת ההנשמה, אבל אבא שלו סירב ואמר שהוא רוצה לדעת
שהם מיצו את כל הסיכויים. המצב נע בשעות האלה בין ייאוש לתקווה.
"בית-החולים היה עמוס בחברים שלו
מהקורס, מהילדות, זה היה מדהים. כולם זרעו באחרים תקווה שעוד יש
סיכוי. ביום ראשון אחר הצהרים ניגשנו לעובדת הסוציאלית של
בית-החולים, שהבהירה לנו שאין סיכוי.
"במסגרת התפקיד שלי בצבא עבדתי עם
ילדים ברמלה, והתקשרתי אליהם אז. הוא ראו באותו רגע חדשות, וזיהו שזה
הוא. שרון היה מגיע לפעמים לבקר אותי שם, ופעם גם שיחק עם הילדים.
הם פחדו כשהוא נפצע. ביום ראשון בלילה, אחרי כל השיחות ואחרי שהבנו
והתחלנו לעכל, חזרנו אני וחברי הילדות שלו למרכז. הנסיעה הייתה קשה,
רוב הדרך שתקנו, ואחר-כך ניסינו לדבר ובכינו המון.
היום שאחרי
ביום שלישי התקיימה הלווייתו של שרון, ברמלה.
"קשה להמשיך אחרי אסון כזה. כבר בשבעה הוצע לי ללכת לקבוצת תמיכה
שבועית של בנות, שהחברים שלהן נהרגו בצבא מסיבות שונות. אנחנו נפגשות
פעם בשבוע למשך שעתיים לשיחה עם פסיכולוגית: מדברות, בוכות ומוציאות את כל
מה שבבטן, כי אנחנו מבינות אחת את השנייה יותר מכל אחד אחר. חשוב לי
להדגיש את החשיבות של הדבר - זה מאוד עזר לי להתמודד עם הכאב בחודשים
האחרונים. המפגש הזה פועל בסבסוד של הצבא ומשרד הביטחון, וכל מי
שמרגישה שהיא זקוקה לדבר על הנושאים האלה יכולה למצוא שם אוזן קשבת".
- היה לך מאז חבר חדש מאז ששרון נפטר ?
"אני לא רוצה לדבר על זה, אני חושבת
שזה לא במקום".
-את שומרת על קשר עם המשפחה של שרון ?
"בוודאי, חשוב לי מאוד לשמור איתם על
קשר. בהתחלה היינו בקשר רציף, ועכשיו אני נוסעת לרמלה בערך אחת
לשבועיים, כדי לבקר אותם".
- את עוד חושבת עליו הרבה ?
"המון. יש כל-כך הרבה דברים שמזכירים לי אותו, ובכל פעם שמדברים על לבנון,
הצבא או כל דבר שמתקשר לזה באיזושהי צורה, אני נזכרת בו, אפילו חולמת עליו.
זה אולי נשמע טיפה קיטשי, אבל הוא נמצא איתי כל הזמן".
שימוש למטרות פוליטיות
גם לאחר מותו עלה שרון ז"ל לכותרות,
כאשר מפלגת העבודה השתמשה בצילומים שלו ושל חבריו יוצאים מלבנון, בלי אישור
המשפחה. "אני באופן אישי לא נפגעתי, לי זה לא היה אכפת. כשאני
רואה שיחות וקטעים על היציאה מלבנון אני רק מחפשת את שרון, אבל המשפחה שלו
לקחה את זה קשה.
הם היו מאוד רגישים וחשבו שלהשתמש בו למטרות
פוליטיות זה פשוט בלתי הולם. כבר יום אחרי זה העניין תוקן, לאחר
שהייתה בגלל זה סערה בתקשורת".
פרטים נוספים אודות קבוצת התמיכה
לחברות של חללי צה"ל אפשר לקבל ביחידה בה שירת החייל, או אצל פיליס, בטלפון
- 03-5347860.
