לראשונה: חברותיהם של חיילים שנפלו קיימו טקס לזכרם
רותי זינגר-חרותי
הארץ - 4 במאי 2008
הטקס התקיים ביוזמת עמותה המסייעת לעשרות הנשים שאין להן מעמד רשמי בעיני צה"ל
תצלום: תומר אפלבאום
אלמלא הקיר המאולתר שעליו נתלו תמונותיהם של חללי צה"ל, היה קשה להבין מה בדיוק התרחש ביום שישי בבוקר על כר הדשא שביער בן שמן. לצד שולחנות השתייה והכסאות שסודרו תחת רשת צל גדולה, עמדו קבוצות של נשים צעירות עם משקפי שמש גדולים, בכו והתחבקו אחת עם השנייה.
עשרות הנשים, חברותיהם של החללים, התכנסו לראשונה לטקס לזכר אהוביהן ביוזמת "העמותה לתמיכה נפשית לחברות של חללי צה"ל". העמותה הוקמה לפני עשר שנים מתוך כוונה להיות כתובת שאליה יוכלו החברות-האהובות של החייל ההרוג לבוא ולפרוק את כאבן. העמותה הוקמה על ידי פיליס חיימוביץ' ובתה תמר, לאחר שבתה האחרת של פיליס שכלה בלבנון את חברה. בראש העמותה עומדת לצדן גם רינה כהן, שאיבדה את חברה במלחמת יום הכיפורים. בעמותה, שמרבית פעילותה התנדבותית, מטופלות 270 חברות שכולות, ו-43 מהן הצטרפו רק במלחמת לבנון השנייה.
אחת המשתתפות בטקס היתה שני אומיאל, בת 24, ששכלה את חברה, מרום פישר, במבצע "חומת מגן" כשהיתה רק בת שבע עשרה וחצי: "היינו ביחד שנתיים וחצי, וביום שהודיעו לי שהוא נהרג נגמרו לי החיים. עד מהרה התברר לי שמעגל השכול הרשמי 'לא ספר' אותי. לא ידעתי מאיפה לקבל את העזרה. היום אני יכולה לומר שהעמותה הצילה את חיי", אומרת אומיאל.
כמו אז כן היום, לחברה של חייל הרוג אין כל מעמד רשמי בעיני צה"ל. לא פעם איש אינו טורח אפילו להתקשר אליה ולהודיע לה על כך שהחבר נהרג, לא כל שכן להציע לה תמיכה או סיוע. כך למשל היה במקרה של אלכס וינוקורוב, כיום חיילת בעצמה, שאיבדה לפני כשנתיים את אהובה
פבל סלוצקר, שנהרג בתקרית בה נלקח בשבי גלעד שליט. "חיכיתי לאוטובוס כשפתאום שמעתי בחדשות ברדיו את השם שלו ושהוא נהרג. כמעט התמוטטתי".
עינת שגיא-אלפסה, שאיבדה את החבר שלה לפני 14 שנים ואף בנתה זוגיות חדשה, מתוודה: "הצטרפתי לעמותה ממקום של לעזור לחדשות, וכעבור תקופה הבנתי עד כמה גדולה העזרה שאני פתאום קיבלתי. דברים שעד שלא נאמרו על ידי חברה אחרת, לא זיהיתי בעצמי".
באחרונה, הכיר משרד הביטחון בעמותה והוא מסייע מעט בפעילותה.: קצינות נפגעים מעבירות לעמותה שמות של חברות של חיילים שנפלו, כדי לאפשר תמיכה בהן.
