גם לחברות מותר לבכות
ניצן קידר
"הצופה" - 6 במאי 2003
מיכל חיימוביץ' ואבי בוק היו חברים
מילדות. בשבוע שבו עמדו להתארס, נפל אבי בלבנון. מיכל נותרה שבורה וכואבת, ללא
כתובת וללא תמיכה מקצועית. אימה ואחותה לא שקטו עד שהקימו את "העמותה לתמיכה
נפשית לחברות חללי צה"ל", לזכרו של אבי בוק. בצעד היסטורי הכיר משרד הביטחון
בזכותן של חברותיהן של החללים לקבלת סיוע נפשי. בקרוב תיפתח קבוצת התמיכה ה 11.
משפחת השכול של חללי צה"ל גדלה, לצערנו, מהר מאוד,
בשנים האחרונות. בתוך התמונה המוכרת והקשה של המשפחה האבלה ההורים והאחים נבלעת
לרוב אחת הדמויות, שהיתה גורם חשוב בחייו של החייל. חברתו.
המשפחות השכולות מוכרות על ידי צה"ל, אך עד לפני
שנים מספר, החברות השכולות נדחקו לשוליים. לעתים, הן שמעו על מות החבר ברדיו.
על הכרה ממסדית או סיוע נפשי מטעם צה"ל, לא היה מה לדבר.
אבל בשנת 97' השתנתה התמונה. בשבעה בספטמבר אותה
שנה, נפל בלבנון
סגן משנה אבי בוק ז"ל, ששירת בפלח"ן נח"ל. מוצב דלעת בו שירת
הותקף על ידי אנשי החיזבאללה בפצצות מרגמה. אבי רץ בשוחות שבין העמדות כדי
לבדוק שהחיילים שלו בסדר. בדרך נפלה פצצת מרגמה אל תוך השוחה שבה היה, והוא
נהרג.
תכננו להתחתן
מיכל חיימוביץ' היתה חברתו. בימים שלפני מותו תכננה את מסיבת האירוסין שלהם.
החגיגה יועדה לאותו שבוע. הבשורה המרה מכל נחתה על מיכל באופן הקשה ביותר.
"אבי ומיכל הכירו כבר מכיתה א'", מספרת אחותה של מיכל, עו"ד תמר
חיימוביץ'-ריכטר. "הם היו ביחד ב'בני עקיבא', הדריכו יחד וידעו שהם הולכים
להתחתן. כשאבי נהרג קרס באחת כל עולמה של מיכל. מכלה, היא הפכה לשבר כלי".
תמר ומשפחתה ראו את מיכל שלהם בחורה שמחה וחייכנית
מטבעה כבויה וכואבת. הן ידעו שאי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא, ופנו לקצינת
הנפגעים של הנח"ל. זו הסבירה שאי אפשר לטפל בחברות, ואין מי שיעזור. החוק מגדיר
רק בני משפחה מדרגה ראשונה כזכאים לסיוע.
פיליס חיימוביץ', אימה של מיכל, התקשתה להשלים עם
העובדה שאין מי שיסייע. "הרגשנו שלצבא, למשרד הביטחון ובעצם למדינת ישראל יש
חובה לטפל בבחורות כמו מיכל, שהחלל היה רוצה שיטפלו בהן", מספרות פיליס ותמר. "לפעמים,
ובמיוחד בגיל הזה, החברות קרובות לחיילים הרבה יותר מהמשפחה".
השתיים פנו לגורמים שונים בצבא, אך נתקלו, שוב ושוב,
באותה תשובה: "אין דרך לעזור לכן".
בדיעבד, סיפרו להן שפעם אחת בלבד
הייתה קבוצת תמיכה
לחברות של נופלים באסון המסוקים, אך הדגישו בפניהן שזה היה מקרה חד-פעמי, שלא
יחזור על עצמו.
מפנה הסטורי
בינתיים ניסתה המשפחה לסייע למיכל בדרכים אחרות. פיליס אימה ביקשה ממנה ללכת
לטיפול אצל פסיכולוגית. מיכל הלכה פעם אחת, וכשחזרה אמרה שלא תחזור, כי "היא לא
מבינה מה עובר עלי".
באותם ימים חלתה הדודה של מיכל בסרטן, והשתתפה
בקבוצת תמיכה לחולי סרטן. למשפחה סיפרה שזה עוזר לה מאוד. תמר ופיליס הבינו שזה
בדיוק מה שהם רוצים עבור מיכל קבוצת תמיכה. אחרי אינספור דלתות שנטרקו בפניהן,
הן פגשו בצפרא דוויק, ראש מחוז דן באגף השיקום של משרד הביטחון. דוויק הציעה
להן לאסוף תרומות, וקישרה אותן עם קצינות נפגעים ועם המנחות של אגף השיקום.
עו"ד חיימוביץ'-ריכטר: "באותה תקופה עבדתי במשרד
עורכי דין מלכא אהרוני ליברמן, שתרם הרבה כסף. גם הלקוחות סייעו, ומהר מאוד
מצאנו מספיק חברות כדי לפתוח קבוצה".
חודשיים וחצי אחרי נפילתו של אבי נפתחה קבוצת
התמיכה הראשונה, תחת הכותרת של "הקרן לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל". הקבוצה
פעלה משך שנה שלמה, פעם בשבוע, משך שעתיים.
פיליס ותמר היו בדילמה. אמנם מיכל טופלה, אך מה עם
שאר החברות של הנופלים? השתיים שאפו לראות את משרד הביטחון עוסק בהקמת קבוצות
תמיכה על בסיס קבוע. הן נפגשו עם ראש אכ"א דאז, האלוף גדעון שפר, שאמר כי הצבא
מוכן לממן את הפעילות, אך לא להפעיל אותה, וזאת בתנאי שהקרן תהפוך לעמותה.
תוך שלושה ימים, בסיוע של אנשים טובים, הפכה "הקרן
לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל", לעמותה תחת אותו השם. לפני חמש וחצי שנים בפעם
הראשונה, מאז קום המדינה הכיר משרד הביטחון במעמדן של החברות של חללי צה"ל,
ובזכותן לקבל סיוע נפשי ללא תשלום, בדיוק כמו משפחות הנופלים.
המשימה הקשה:
איתור החברות
ההגדרה של חברה נפרשת על פני יריעה רחבה. "מאוד קשה להגדיר מה זו חברה", אומרת
עו"ד תמר חיימוביץ'-ריכטר. "חברה זו לא פונקציה. יכול להיות שמישהי נמצאת עם
בחור חודש, ומרגישה שזה האיש שלו חיכתה כל חייה. מאידך גיסא, יש גם מקרים
הפוכים. לפעמים בנות מתאבלות על מה שהיה יכול להיות להן עם החבר שנהרג.
מבחינתנו, חברה היא כל מי שמגדירה עצמה ככזו.
המשתתפות בוכות שם הרבה. מי שלא באמת מרגישה חברה, מבינה את זה לבדה, עד מהרה.
היה לנו מקרה של חייל שנפרד מחברתו, וממש לפני שנהרג הם היו בתהליכי חזרה אחד
לשני. רשמית היא לא היתה חברה, אבל גם מבחינתנו וגם מבחינת ההרגשה שלה, היא כן
היתה חברה".
לא רק חברות גם
החברים של חיילות שנפלו משתתפים
במפגשים. "כבר היתה לנו קבוצה אחת שהיו בה בנים", אומרת עו"ד חיימוביץ'-ריכטר.
"אנחנו עושים מאמץ לאתר כל חבר או חברה של מי שנפל במהלך השירות הצבאי, ולא
משנה באילו נסיבות".
העמותה נמצאת בקשר עם כל מערך הנפגעים בצבא קצינות
נפגעים וקציני העיר, שהם המארגנים את ההלוויה ונמצאים בשבעה.
