לזכור – גם את חברות הנופלים
מאחורי כל נופל עומדת משפחה בוכיה ופעמים רבות גם בת זוג. השנה בחרנו להתמקד בחברות ובחברים שנותרו כואבים מאחור   
NRG מעריב - 1.5.2006

22,123 חללי צה"ל נפלו במערכות ישראל מאז 1860. מאחורי כל חלל עומדת בוכיה משפחה שלמה שחייה קרסו ביום אחד, והפכו לניסיון התמודדות עם השכול. לאותן משפחות אין יום זיכרון אחד אלא שנה שלמה שכולה מוקדשת לבן או הבת שאיבדו את חייהם למען המדינה.

את יום הזיכרון 2006 בחרנו לסקר בדרך מעט שונה. בחרנו להתמקד בנושא אחד שנמצא שם כל הזמן אך לרוב נחבא ולא עולה לסדר היום הציבורי. רבים מחללי צה"ל, שנהרגו במערכות ישראל, מתו בגיל צעיר ולא הספיקו להקים משפחה. מאחורי שמות חללים רבים, שיוקראו ביום הזיכרון, עומדת גם חברה שנותרה כואבת מאחור.

לרוב לא מכיר הממסד בחברות הנופלים כידועה בציבור של החלל. אחרי הכל לא מדובר באלמנה בעלת מעמד רשמי. מהמקום הזה אנו יוצאים, תוך התמקדות באותן חברות של נופלים וחברים של נופלות, שבמחי החלטה בירוקרטית הוצאו מחוץ למשפחת השכול.

גורמים רבים בחרו גם הם שלא להתעלם מאותם חברים כואבים. העמותה לתמיכה נפשית לחברות חללי צה"ל דואגת להפגיש אותם יחד, להיפתח, לבכות ולדבר עם מומחים על כל הדברים שיושבים על הלב.

קצינת הנפגעים הראשית בצה"ל הסבירה על מורכבות ההגדרה "מי היא חברה?", אך מנגד קצינת הנפגעים של חיל הים הראתה שאפשר, אם רק רוצים, גם אחרת. אפשר לתת לאותן חברות את הזכות הקטנה של הזמנה רשמית לאזכרה והודעה על אירועי היחידה.

שתי נשים שחוו את השכול מקרוב כתבו לנו על ההתמודדות עם החיים בלי החבר. מיכל עמיר-קצב כתבה מכתב מרגש לפולי ביבס ז"ל, חברה שנהרג באסון המסוקים ועל חייה אחרי שנפל. עדי אלון סיפרה על החבר שלומי כהן ז"ל ועל אותה העמותה שעזרה לה להבין את השכול.

22,123 חללים - וביום הזיכרון 2006 נותר לנו רק להתפלל - שהמספר הזה לא יגדל!